11.09.2017

דבורה גולדן  - דברים לזכרה.

דבורה (דורוטי) נולדה ב-22.10.1928 בארה"ב בעיירה קטנה בטקסס. בת ללואיס וזינה שוימר אשר היגרו לארה"ב, ממזרח אירופה. באותה עיירה בטקסס, לא היו יהודים רבים לכן עברה המשפחה לפילדלפיה כדי לשמור על המסורת היהודית, לגדל ילדים ולחנכם בסביבה יהודית. בבית דיברו גם אנגלית וגם יידיש ובארץ למדה היטב את העברית, ובשפות אלו שלטה דבורה. בפילדלפיה גם סיימה את לימודיה ולאחריהם עבדה כ-4 שנים בניהול חשבונות.

דבורה הייתה חברה פעילה בתנועת "הבונים" ולאחר זמן הצטרפה לגרעין "השבים", עם אנשי הגרעין עלתה לארץ, היגיעה באנייה ב- 10.07.1950  והמשיכה ישר להכשרה בקיבוץ כפר גלעדי. לאחר שנה החליטו חברי הגרעין, שלא מעט מחבריו חיים בגשר הזיו, ואתם גם דבורה, להצטרף לגשר הזיו ומשנת 1951 דבורה חברה בגשר הזיו.

השאיפה של דבורה הייתה לעבוד בחקלאות בפרדס ענף בו הספיקה לעבוד שנה אחת בלבד ואז בשל מחסור חמור במטפלות בילדים, גויסה, על ידי הסדרן, לעבודה בבתי הילדים. דבורה נשבתה בקסמם של הילדים והמשיכה בכך 32 שנים. בשנת 1953 אף ביססה את ידיעותיה ועברה קורס מטפלות לגיל הרך. שנות עבודתה בחינוך היו מלוות בהערכת ההורים אהבתה לילדים ואהבת הילדים  לדבורה.

בשנת 1956 דבורה וישראל גולדן מקימים משפחה, מתחתנים ומקימים בית בגשר הזיו.

בשנת 1957 נולד נאור, 1959 נולד אבי, 1964 נולדה זיוה, ובשנת 1968 נולדה שרי.

בשנת 1972 עלו הוריה לארץ והצטרפו כהורים של דבורה לגשר הזיו. דבורה מטפלת גם בהורים במסירות האופיינית שלה.

בשנת 1976 לאחר שהרגישה שמיצתה את עצמה ב-32 שנות עבודה בחינוך, בוחרת דבורה להיכנס לעבודה במחסן הבגדים. בתפקיד זה השתלבה דבורה במהרה כשהיא תורמת רבות מחריצותה, סבלנותה והתמדתה, תוך ארגון סדר ודוגמה למסירות בכל אשר הובילה בענף.

ב1981 כשילדיהם כבר בגרו, היגיע תור החתונות. דבורה עם ישראל, זכתה לחתן את ארבעת ילדיהם, להתברך בנכדים רבים אשר נכון להיום, חלקם כבר הקימו בעצמם משפחות ואיתם באו הנינים.

עם השינוי באורחות החיים בקיבוץ, נסגר גם מחסן הבגדים, ודבורה יצאה לפנסיה. אך דבורה אינה אחת שתשב בלי לתרום מיכולותיה, והיא מצטרפת לוועדת מבוגרים ולוקחת חלק בכל פעילות הוועדה גם בהיותה כבר מעל גיל הגבורות.

בשנת 2013 נפטר ישראל בעלה כשהיא וכל משפחתה נפרדים ממנו בצער וכאב עמוק. דבורה נותרת לבדה להמשיך וליהנות מהמשפחה הענפה הקרובה והרחוקה, משפחה אוהבת ומסורה התומכת בה ללא גבול.

אנחנו חברי גשר הזיו כואבים את כאבכם הגדול. מי ייתן ותצליחו לחזק זה את זה, למרות הכאב והגעגוע.

תמיד נזכור באהבה ובהערכה את דבורה כפי שהכרנו והייתה ביננו, אתנו ועבורנו בגשר הזיו.                  יהי זכרה ברוך.

אספה וכתבה – ורדית דולב