כניסת חברים

לוח אירועים

אנא המתינו טוען לוח אירועים....
מל גרןסמן

מל גרוסמן

24/07/2015 - 15/10/1940

מל גרוסמן  נולד ב-15.10.1940 ונפטר ב– 17.07.2015 דברים לזכרו.

מל נולד בטורונטו שבקנדה בן ללואיס וחיה גרוסמן, ולו שתי אחיות. את לימודי התיכון והאוניברסיטה סיים כשרכש תואר שני בפרמקולוגיה.

מל נשוי לג'ודי משנת 1966 ולהם שלושה בנים: ארי, עמית וגלעד, מהם זכה להתברך ב – 3 כלות  וב-6 נכדים.

לגשר הזיו הגיע מל ראשית כמתנדב. קצת לפני מלחמת ששת הימים, ביוני 1967, חזר לגשר הזיו כחבר הבונים בגרעין אתגר. מל עם אשתו ג'ודי עלו לארץ בדצמבר 1967. ב-1969 התקבל עם משפחתו לחברות בגשר הזיו וכאן נולדו שלושה בניו.

בתחילת דרכו בארץ, עבד מל בבית חולים בילינסון ובטכניון ואחר כך בקיבוץ בעיקר בחקלאות - בשלחין כעובד מן המניין ואחר-כך כמרכז השלחין. היה גם סדרן עבודה. בשנת 1982 יצא עם משפחתו לחיות בקניה ולעבוד כיועץ חקלאי, גם בהיותו בקניה ראה עצמו כנציג של הקיבוץ ושמר על קשר מכתבים לחברים דרך עלון הקיבוץ.

כשחזר עם משפחתו בשנת 1984 לגשר הזיו, עבד מל בענף ההודייה, לאחר זמן מה, נבחר להיות מרכז משק באותם שנים של משבר כלכלי בארץ ובקיבוצים. מתוך דברים שכתב לחברי הקיבוץ – "אני לא מאמין בניסים, איני מאמין במשיח. אני כן מאמין בעבודה קשה, כושר החלטה והסתגלות למצבים שונים גם כאלה הכוללים וויתורים שהתרגלנו לא לעשות". לאחר תום הקדנציה חזר לעבוד בחקלאות בבננות, בהודייה ואז שוב נבחר למלא תפקיד ניהולי מרכזי כגזבר, תפקיד אותו עשה עד יוני 1991. עבד במסגרייה שנים מספר.

עם תחילת ההפרטה ועד צאתו לפנסיה בגיל 70 , חזר מל לעבוד ולהתפרנס במקצועו כרוקח. 

מל היה חבר הנהלת הקיבוץ, ושנים רבות ועד למותו, שימש כחבר בוועדת פנסיה דרכה המשיך לתרום מניסיונו וידיעותיו.

מל היה איש מרכזי בחיי הקיבוץ. היו למל תכונות רבות וטובות והוא היה דורש מעצמו כמו שציפה מאחרים ומסביבתו. מל היה איש חכם, משכיל ורחב אופקים. היה ציוני וסוציאליסט, בעל ידע ודעות בתחומים רבים ומגוונים. נתן דעתו והתבטא בתחומים השונים גם בניתוח של האספקטים הכלכליים, החברתיים העולמיים והשפעתם עלינו כחברה קיבוצית, דמוקרטית ומה עלינו  ללמוד מכך. במאמר שכתב לחברי הקיבוץ הוא מפרט את מחשבותיו  ודעתו ומסכם "החשוב מכל, שהאנרגיה תתמקד בדיבורים אחד עם השני ולא אחד אל השני, וכל זאת תוך התארגנות חברתית וכלכלית נכונה".

מל היה איש תרבות וספר. גם בימיו האחרונים ביקש כשהיה מסוגל לקרוא, לקבל ספר ולהמתיק את ימיו ושעותיו  האחרונות בקריאה. את ידיעותיו והתמצאותו בתהליכים כלכליים וחברתיים עולמיים ובמדינה וגם כאן לקיבוץ, למד מהתעניינותו ומקריאה עצמית.

בשנים האחרונות סבל רבות ממחלתו, אך לא ויתר עד שהמחלה הכריעה אותו והוא לא יכול לה יותר.

משפחתו שימחה אותו וליוותה אותו גם לאורך כל הדרך הקשה. לא נותר לנו אלא לומר כמה חבל שכבר הסתיימו חייו של אדם יקר זה. מי ייתן וג'ודי, הילדים והנכדים יחזקו זה את זה בעת הקשה וימצאו ניחומים.

יהי זכרו של מל ברוך.

 

 כתבה ורדית דולב.