סלביה בן-דוד

17/04/2015 - 03/05/1934

18.04.2015

סלוויה בן –דוד

סלוויה נולדה בל"ג בעומר 3.5.1934 במיניאפוליס מינסוטה בארה"ב. בת לזאב ורעיה בנט.

סלוויה עשתה את ילדותה ולימודי התיכון, בארה"ב. בנעוריה הייתה חברה בתנועת הבונים ובגיל 18 היגיעה לארץ בוורקשופ של קיבוץ כפר בלום. משם חזרה לארה"ב והמשיכה בלימודי החינוך לתואר ראשון באוניברסיטה בארה"ב.

ב- 10/11/1957 בהפלגה מניו-יורק לחיפה, עלתה לארץ, לגשר הזיו כחברת גרעין, השלמה לגרעין ג'.

בגשר הזיו הכירה את שאול בן-דוד, לו נישאה בשנת 1958 וביחד גידלו את ארבעת ילדיהם: עטרה, ניבה, תרצה ועמרי.

סלוויה למדה חינוך לתואר ראשון, בארה"ב, ולאחר מכן במסגרת שנת שבתון, גם בסמינר אורנים, בארץ. 

סלוויה התחילה את חברותה ועבודתה בגשר הזיו, כמטפלת בפעוטון ובבית הספר. הייתה שנים רבות מורה וגננת בגשר הזיו, ניהלה את בית הספר היסודי המקומי, שימשה כרכזת ועדת חינוך והייתה דמות מרכזית בכל הנוגע לנושא החינוך. כולל בתהליך הקמת בי"ס ח"ג בשותפות עם חניתה.

סלוויה הייתה מעורבת מאד בחיי הקהילה בקיבוץ ולקחה על עצמה משימות בתחום החינוך, התרבות ובעיקר - ריכוז חגים, וקבלות שבת.

כל זאת עשתה במקביל לעבודתה בבית ההארחה ואף בזמן מלחמת המפרץ כשהיה מלא במיוחד, עת תושבים מהמרכז הגיעו לנפוש מהסכנה.  

סלוויה הייתה אישה של אתגרים ולכן אף נרתמה להוראת העברית לעולים חדשים מרוסיה, במכון ארז בעיר שלומי.

משנת 1992-2001 עבדה סלוויה כמזכירה במפעל פוליזיו. משנת 1996הייתה גם האחראית המקשרת עם העובדת הסוציאלית של הקיבוץ. משנת 2003 הייתה מקשרת עם בית הספר למבוגרים – יהל.

כל תפקיד אשר לקחה על עצמה עשתה סלוויה במסירות ובמחשבה, ביסודיות ובהתמדה ,ובמיוחד ב"איכפתיות" לזולת ולכלל. את אמה הביאה בזקנתה, להיות לידה בקיבוץ .

סלוויה ובעלה שאול, הספיקו ליהנות ממשפחתם המתרחבת, מילדיהם הנישאים ומנכדיהם הרבים והאהובים.

שאול בעלה, נפטר באוגוסט 2011 כשבריאותה  של סלוויה כבר חלשה, אך היא לא נתנה למצב בריאותה, לעצור אותה ממעורבות, עשייה ותרומה ושמשה בהתנדבות כמזכירה רפואית במרפאה המקומית. כל זאת עד שלאחרונה, כשל כוחה והיא נפטרה כשהיא מוקפת בבני משפחתה האוהבת.   יהי זכרה ברוך.

רשמה ורדית דולב